תופעה מוכרת שעלולה לגרום לכאבים עזים ולהגבלה תפקודית. מקור הבעיה בדיסק הבין חולייתי, מבנה שמפריד בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה, ובנוי מרקמת סחוס עבה. הדיסק מאפשר תנועה בין החוליות ומהווה, למעשה, בלם זעזועים של הגוף.
כשאנחנו מניעים את עמוד השדרה לכיוונים שונים, אנחנו מפעילים עומס על הדיסק הבין חולייתי.
פריצת הדיסק יכולה להיגרם כאשר שלמות הטבעת הסיבית הסחוסית נפגמת.
מרבית פריצות הדיסק נגרמות בעת כיפוף לפנים, מנח שמגביר רבות את לחץ החוליות על הדיסק. הלחץ הדיסקלי האחורי גורם ללחץ על העצב, ואז צפויות תחושות כמו כאב, חום, שריפה, נימול, אובדן או התעצמות של התחושה .
אבחון של פריצת דיסק אפשרי בבדיקות הדמיה, כגון CT או MRI.
במרבית פריצות הדיסק ניתן לטפל בשיטות שמרניות (ללא ניתוח) כגון פיזיותרפיה, אוסטאופטיה, כירופרקטיקה, דיקור, טווינא או שיאצו. מטרתן העיקרית היא להפחית את הלחץ הדיסקלי על העצב, לשפר תנועה ובעקבות כך – הפחתת הסימפטומים.
בשנים האחרונות תופסת שיטת מקנזי מקום מרכזי בהתמודדות מוצלחת עם פריצות ובלטי דיסק. על פי התיאוריה מאחורי השיטה, במצב של פריצת דיסק קיימת הפרעה מפרקית שמפחיתה את התנועה בין החוליות ומקשה עליה. ההפרעה גורמת לעומסים גבוהים על המפרק, ולכן לכאב.
במסגרת ההערכה, האיבחון והטיפול בשיטת מקנזי נאתר את התנועה המשפרת את טווחי התנועה המוגבלים בעת ההתקף, ונפחית את הכאב. בדרך כלל אתן תרגיל אחד לתרגול בבית וכן הדרכה ברורה ומדויקת לישיבה נכונה, שתורמת לשיפור המצב.
יציבה נכונה, פעילות גופנית סדירה ושימוש נכון ומושכל בגוף הם גורמים חשובים בהפחתת הסיכון לפריצות דיסק. אלו הן גם הדרכים היעילות ביותר, והמוכחות מחקרית, להתמודד עם פריצת הדיסק אם וכאשר היא מאובחנת.
מאמרים נוספים >>תופעה מוכרת שעלולה לגרום לכאבים עזים ולהגבלה תפקודית. מקור הבעיה בדיסק הבין חולייתי, מבנה שמפריד בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה, ובנוי מרקמת סחוס עבה. הדיסק מאפשר תנועה בין החוליות ומהווה, למעשה, בלם זעזועים של הגוף.
כשאנחנו מניעים את עמוד השדרה לכיוונים שונים, אנחנו מפעילים עומס על הדיסק הבין חולייתי.
פריצת הדיסק יכולה להיגרם כאשר שלמות הטבעת הסיבית הסחוסית נפגמת.
מרבית פריצות הדיסק נגרמות בעת כיפוף לפנים, מנח שמגביר רבות את לחץ החוליות על הדיסק. הלחץ הדיסקלי האחורי גורם ללחץ על העצב, ואז צפויות תחושות כמו כאב, חום, שריפה, נימול, אובדן או התעצמות של התחושה .
אבחון של פריצת דיסק אפשרי בבדיקות הדמיה, כגון CT או MRI.
במרבית פריצות הדיסק ניתן לטפל בשיטות שמרניות (ללא ניתוח) כגון פיזיותרפיה, אוסטאופטיה, כירופרקטיקה, דיקור, טווינא או שיאצו. מטרתן העיקרית היא להפחית את הלחץ הדיסקלי על העצב, לשפר תנועה ובעקבות כך – הפחתת הסימפטומים.
בשנים האחרונות תופסת שיטת מקנזי מקום מרכזי בהתמודדות מוצלחת עם פריצות ובלטי דיסק. על פי התיאוריה מאחורי השיטה, במצב של פריצת דיסק קיימת הפרעה מפרקית שמפחיתה את התנועה בין החוליות ומקשה עליה. ההפרעה גורמת לעומסים גבוהים על המפרק, ולכן לכאב.
במסגרת ההערכה, האיבחון והטיפול בשיטת מקנזי נאתר את התנועה המשפרת את טווחי התנועה המוגבלים בעת ההתקף, ונפחית את הכאב. בדרך כלל אתן תרגיל אחד לתרגול בבית וכן הדרכה ברורה ומדויקת לישיבה נכונה, שתורמת לשיפור המצב.
יציבה נכונה, פעילות גופנית סדירה ושימוש נכון ומושכל בגוף הם גורמים חשובים בהפחתת הסיכון לפריצות דיסק. אלו הן גם הדרכים היעילות ביותר, והמוכחות מחקרית, להתמודד עם פריצת הדיסק אם וכאשר היא מאובחנת.
מאמרים נוספים >>